הצגה מעניינת בזכות הבימוי והמשחק, ובעיקר נוכחותה הכובשת של סנדרה שדה באחד מתפקידיה הגדולים ביותר

הישגו הגדול ביותר של אלון אופיר כבמאי הוא בניצול המושלם של השתתפותה של סנדרה שדה בהצגה הזאת בתפקיד אם המשפחה. כי המשחק שהיא מעניקה לו ולמחזה הוא יצירה בפני עצמה. שדה שולטת בהצגה כשם ששרה שולטת במשפחה, והמשחק שלה הוא מבנה וירטואוזי, החל בשטיקים הקטנים, בהומור המודע לעצמו, וכלה בדרמה העצורה והחודרת בשתיקותיה ובזעקותיה. ההצגה מעניינת בזכות הבימוי והמשחק, ובעיקר נוכחותה הכובשת של סנדרה שדה באחד מתפקידיה הגדולים ביותר. לצדה בולט מאוד חיים חובה כפינטו העיוור, שנאמנותו לשרה ולמשפחה נראית חמה מאוד, בה בשעה שהוא איש קר מאוד, מדוד ומדויק. נתן (נתי) רביץ מעצב היטב את המבוך האישי של הבן הבכור יוסי, ועידן אלתרמן מצליח במשחקו המעודן להתגבר על העומס הכבד שרשף לוי עמס על שכמו של הבן השני נמרוד. אושרי כהן ישיר ונוגע ללב כאסף. נלי תגר מצוינת בעיצוב חם של ענת. קורין אלאל יצרה לראשונה בתולדותיה פס קול מוזיקלי עשיר מאוד.