• 17 נוב' 2010
    סרטון
  • 10 אוק' 2010

    קשה להאמין, כמה צוחקים הצופים במערכה הראשונה, ואיך סיפור על משפחה ישראלית שכולנו מכירים עם כל הניואנסים שלה, הופך בהמשכו לדרמה עזה מלאת מתח, עד לדקה האחרונה.

    המשחק הכה נפלא של הצוות, שביים אלון אופיר הנהדר, נותן לך תחושה שאתה נמצא בבית המשפחה ולא בתיאטרון. כך נחשף פרצופה של החברה הישראלית בצורה הכי אמיתית שאפשר, בקומדית הדרמה הזו

    הצלחה לא רגילה למחזה ישראלי של ממש, ללא שמץ של מבט קל למחזאות זרה, בלי "השאלה" מחו"ל, הכל שלנו נטו. הצלחה לתיאטרון הלאומי שלנו עם סופר-מחזה בסופר-הצלחה, שיובילו את הלאומי למשכנו המחודש במזל טוב.
      

    ביקורת
  • 10 אוק' 2010

    הישגו הגדול ביותר של אלון אופיר כבמאי הוא בניצול המושלם של השתתפותה של סנדרה שדה בהצגה הזאת בתפקיד אם המשפחה. כי המשחק שהיא מעניקה לו ולמחזה הוא יצירה בפני עצמה. שדה שולטת בהצגה כשם ששרה שולטת במשפחה, והמשחק שלה הוא מבנה וירטואוזי, החל בשטיקים הקטנים, בהומור המודע לעצמו, וכלה בדרמה העצורה והחודרת בשתיקותיה ובזעקותיה. ההצגה מעניינת בזכות הבימוי והמשחק, ובעיקר נוכחותה הכובשת של סנדרה שדה באחד מתפקידיה הגדולים ביותר. לצדה בולט מאוד חיים חובה כפינטו העיוור, שנאמנותו לשרה ולמשפחה נראית חמה מאוד, בה בשעה שהוא איש קר מאוד, מדוד ומדויק.

    ביקורת
  • 10 אוק' 2010

    אמצעים קומיים מוקצנים, בשפה שמחדדת מאוד את שפת הדיאלוג השטותניקי העכשווי, אך מבלי לאבד את המגע הדרמטי המכאיב בפצעים שהוא מתאר. ההומור של לוי משוחרר מעכבות, והגיבורים שלו צוחקים גם כשהם בוכים. בה בעת הטחת האמת הכואבת מושחזת, חדה ובוטה. ההנגדה מתרחשת בהבזקים, המעברים מהירים, והפצעים נפערים ונחבשים. ורק הפתרון נדמה כחומק, מתקרב ומתרחק, ושב ומתדפק, ניצב בפתח וממתין שיבחרו בו

    ביקורת
  • 10 אוק' 2010
    ביקורת
  • 10 אוק' 2010

    כתיבה קומית מדויקת, ובימוי רגיש לטיימינג (אלון אופיר), מצליחים השחקנים לייצר את הדינאמיקה הנכונה. בין המצטיינים על הבמה בערב הזה, יש לציין בראש ובראשונה את סנדרה שדה. התנועה האלגנטית בין המשחק הקומי לבין הסצנות הדרמטיות ביותר, האיפוק השזור טוב כל כך בהגזמה ובגרוטסקי, מוכיחים פעם נוספת את יכולותיה המרשימות. אושרי כהן מעביר היטב את דמותו הספק מיוסרת ספק שחצנית, עידן אלתרמן גילם היטב את המשבצת שהוענקה לו, ונתי רביץ לצידו העמיד דמות משכנעת של אח בוגר, אשר מנסה למצוא קצת אושר בתוך הטירוף שנקרא משפחתו.

    ביקורת
  • 08 אוק' 2010
    יצירה